נהיגה בשכרות נחשבת כיום לאחת מן עבירות התעבורה החמורות שהענוש לצידה הוא פסילת מינימום של שנתיים, לצד רכיבי ענישה נוספים, כגון: מאסר בפועל, ו/או מאסר בעבודות שירות, ו/או מאסר על תנאי, ו/או קנס כספי, ו/או התחייבות.
בתיק רע"פ 6439/06 קריטי נ´ מדינת ישראל נקבע: "נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על כן יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות".
יחד עם זאת, במקרים מסוימים, הותיר המחוקק לבתי המשפט לגזור עונשים פחות חמורים ולתקופה קצובה פחותה משנתיים וזאת לאור נסיבות מיוחדות למקרה אינדיבידואלי כזה או אחר אשר יפורטו בהכרעת הדין.
הפרוצדורה הנוהגת בתיקי שכרות הנה כלהלן:
ראשית, מתבצעת בדיקת נשיפון אשר לאור תוצאותיה מתבצעת בדיקת נשיפה במכשיר המוכר לכולנו כ"מכשיר הינשוף" ואשר באמצעותו נמדדת רמת האלכוהול הנמצא בדם של הנבדק.
היה ונמצאה תוצאה חיובית המהווה אינדיקציה לשכרות, מתבצע שימוע בפני קצין משטרה אשר ניתנה לו סמכות המעוגנת בחוק, לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג הנחשד עד ל- 30 ימים. במקרים בהם היתה מעורבות בתאונת דרכים, משך ימי פסילת הרישיון יכול ויעמוד עד ל- 60 ימים. במקרים מסוימים יכול ואף תוגש על ידי המשטרה בקשה לבית המשפט להאריך את עונש הפסילה עד לתום ההליכים המשפטיים.
בדיקת שיכרות על ידי המשטרה
בנוסף, לקצין העורך את השימוע, ישנה סמכות נוספת לאסור את השימוש ברכב שבו, לכאורה, נעברה העבירה, גם אם הנהג החשוד בביצוע העבירה אינו בעלים של הרכב. .
בעבר, בדיקת שיכרות על ידי המשטרה יכולה היתה להתבצע אך ורק אם קם חשד סביר לנהיגה בגילופין.
כיום, לאור ריבוי תאונות הדרכים והקטל בכבישים, בדיקת שכרות ניתנת לביצוע גם ללא חשד סביר.
כמו כן, אדם המסרב לבצע בדיקה כאמור, לאחר שהוסברה לו מהות הסירוב, יראו אותון כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) ולעניין זה נקבע בב"ש 923/07 ברק לירן נ´ מדינת ישראל כי מטרת המחוקק הקימה חזקה משפטית לפיה מי שמסרב להיבדק – רואים אותו כמי שנוהג בשכרות.
התיקון הנ"ל חוק נובע מכך שנהגים סרבו להיבדק ועל מנת להפוך את הסירוב להיבדק ללא כדאי קבע המחוקק לעבירת הסירוב אותה רמת ענישה של מי שהוכח שנהג בשכרות, וזו לשון סעיף 64ד(א): "סירב נוהג ברכב… לתת בדיקה לפי דרישת שוטר.. יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)".
עבירת נהיגה בשכרות
בנוסף על כך, עבירת נהיגה בשכרות מובילה לסנקציה נוספת של בדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים. זהו הליך ארוך ומסורבל המוביל לכך שקבלת רישיון הנהיגה לאחר ריצוי הפסילה מתעכב בעוד חודשים לא מעטים.
גם בתי המשפט מדברים על כך שהסנקציה בעבירת הנהיגה בשכרות אינה מדתית בשל העובדה כי המדובר בעבירה של פסילת מינימום בת שנתיים ללא כל מידרג ענישה אומיתוג.
היטיב לתאר זאת השופט טננבאום מבית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק תעבורה ת 16231/08 :
"עונש המינימום על מי שנהג כשבגופו נמדדה כמות אלכוהול למעלה מהמידה הרשומה בחוק הוא שנתיים ימים. הבעיה בחוק זה היא שהוא מכליל בתוכו נהגים שמידת סיכונם קלה היא יחסית (ברמה של נהגים ששתו מעט, ולו היו מודעים לכמות), יחד עם נהגים המסכנים את חיי הציבור ממש (ששתו עד לרמה שאינם כשירים להליכה וקל וחומר לנהיגה). הכללה זו איננה מידתית ונוגדת את ההיגיון."
לסיכום
עבירת הנהיגה בשכרות היא אומנם אחת הקשות שבפקודת התעבורה, אך נראה כי המחוקק מתחיל להפנים כי התנהלות הרשות לאור העובדה כי המכשיר מעולם לא נבדק בטרם הוכנס לשימוש (ראה הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה מס´ 87- חזקת אמינות למכשירי אכיפה) מה שאומר שיש לזה תרגומים לא נכונים. ולאור הפסיקה הרבה בנושא הצורך במדרגות ענישה בהתאם לחומרת העבירה וכמות מסוכנותו של הנהג, ונראה כי עניין זה יבוא על תיקונו בעתיד בצורה של מדרוג הענישה. במצב הקיים היום הכנסת כבלה את ידהם של בתי המשפט לענישה שאינה מידתית והסנקציה בגין עבירת נהיגה בשכרות לא תמיד משקפת את רמת המסוכנות של הנהג וחומרת העבירה. עניין זה פועל לשני הכיוונים. גן אירועים
לקבלת פרטים נוספים וכדי ללמוד עוד על המקרה שלכם אתם מוזמנים לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין תעבורה. השאירו את הפרטים שלכם בלחיצה על הקישורצור קשר ונציגנו יחזורו אליכם בהקדם.
