ידוע, כי על פי חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) אין צורך בהוכחת אשמת הפוגע בתאונה או רשלנותו, הנפגעים יקבלו ממילא את הפיצויים הנדרשים עבור כל פגיעה גופנית או נפשית שנגרמה מתאונת דרכים, כפי שהיא מוגדרת על ששת יסודותיה: נזק גוף, עקב, שימוש, רכב מנועי, מטרות תחבורה ומאורע. החוק מגדיר מתי הנפגע זקוק לפיצויים ומה גובה הפיצויים הנדרשים, כאשר המקור המפצה הינו חברת הביטוח של הנהג הפוגע (ולא הנהג הפוגע בעצמו, אלא רק עד לסכום ההשתתפות העצמית שנקבעה לו על פי הביטוח) ובאם מדובר בתאונת פגע וברח.
הפיצויים המוגדרים בחוק
לאחרונה הורחבו ההגדרות למקרי תאונת דרכים וכוללים גם מקרים בהם הדלת נסגרה על יד הנוסע בתום נסיעה, כוויה ממי רדיאטור רותחים בזמן תיקון הרכב ועוד. על- כן, כל מי שנפגע בפגיעה מסוימת הקשורה ברכב – ללא קשר אם קרתה בזמן נסיעה או לא, רצוי להתייעץ בעורך דין תעבורה אשר ימליץ אם להפעיל או לא את חברת הביטוח לצורך כך. ניתן לתבוע פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא רק מחברת הביטוח לרכב הפוגע או מחברת קרנית, אלא גם מביטוח לאומי או משאר חברות הביטוח בהן הנפגע מבוטח. לדוגמה – אם התאונה מוכרת גם כתאונת עבודה ניתן לתבוע את הביטוח הלאומי בתוספת המסמכים הנדרשים ואם מדובר בתלמיד שחצה במעבר חצייה – יוכל לתבוע גם את הביטוח לתאונות אישיות שבית ספרו מבטח אותו בו.
איך נקבעים סכומי הפיצויים?
לאחר הדיווח על התאונה לחברת הביטוח (ולמשטרה, אם ישנם גם נפגעים בגוף) נקבע מועד למשפט בבית משפט לתעבורה. בכל מקרה שבו פסק הדין בנושא אינו תואם את הציפיות, ניתן להפנות ערעור תעבורה באמצעות ייצוג עורך דין עם ההוכחות התומכות בטענות המערער.
